כאשר ביקש המלך
יאשיהו לטהר את הארץ מנגע האלילות הפעולה הראשונה שביצע אחרי שסילק את
האלילים היה חגיגת הפסח. (מלכים ב', כ"ג)
כאשר נבצר מהיהודים
להגיע לבית המקדש והמלך חזקיהו פעל לתקון המצב הוא זימן את כל העם לחגוג
את הפסח בירושלים ולקיים את מצוות קורבן הפסח (דברי הימים ב, פרק ל'). כמו
קודמיו השכיל המלך חזקיהו להבין שהקרבת הפסח היא הדרך הטובה להשכין אחדות
בבני ישראל .
לאחר שיבת ציון
בימי עזרא הסופר. ניסה עזרא להחזיר לירושלים את מרכזיותה לעם ישראל נוכח
העובדה שחלק מהאליטות לא חזר ארצה והעדיף את מנעמי בבל. הוא פעל על ידי
שהקריב קורבן פסח גם עבור בני הגולה וכמובן גם עבור אלו שמילאו את חובתם
וחזרו לירושלים (עזרא ו, 19-22)
למדנו שקורבן הפסח
פעל כסמל המובהק של אחדות ישראל. אולם אותה אחדות לא באה על חשבון הפרט
ונוצר איזון מושלם. המצווה אמנם הוטלה על כל עם ישראל אבל חבורת המנויים
על הקורבן הורכבה מבני משפחה או חברים כאות שהאחדות לא תבלע את אישיותו של
הפרט. אבדן קורבן הפסח הותיר חלל בתוך עם ישראל שנשללה ממנו נדבך של אחדות.